רי"ף פסחים ט׳

1 דמדייתי ומדמדייתי ודאי בלעי והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ומאי שנא הכא מגבי יין נסך דדרש מרימר קוניא בין ירוקי בין אוכמי בין חיורי שרו אמר להו זה תשמישו על ידי חמין וזה תשמישו ע"י צונן האי דדרש מרימר לענין יין נסך דקוניא ירוקי שרי לית הלכתא כותיה דקיי"ל כרב זביד דאמר ירוקי אסירי משום דמיצריף וכבר ברירנא לה במס' ע"ז ודקא מקשינן הכא מדאמימר לאו מירוקי קא מקשינן אלא מחיורי ואוכמי קא מקשינן:

2 אמר רב חנן בר רב יצחק אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל כל כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן מותר להשתמש בהן מצה בצונן חוץ מבית שאור הואיל וחימוצו קשה:

3 אמר אביי ובית חרוסת כבית שאור שחימוצו קשה דמי:

4 אמר רבא הני אגני דמחוזא הואיל ותדירי למילש בהו חמירא ומשהי בהו חמירא כבית שאור שחימוצו קשה דמי ואע"ג דרויחן ושליט בהו אוירא אסירי והאידנא נהוג עלמא דלא לאישתמושי בפיסחא במאני דפחרא עתיקי אבל בחדתי שפיר דמי:

5 מתני' דף ל: נכרי שהלוה

6 את ישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה דף לא. כגון שהרהינו אצלו שם ע"ב וא"ל קני לך מעכשיו אי לא מייתינא לך זוזי מכאן עד יום פלוני ואי לא אמר ליה קני לך מעכשיו לא קני ליה נכרי וקם ליה ברשותיה דישראל ואסיר וכן הלכה:

7 חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער אמר רב חסדא וצריך שיבטל בלבו:

8 רשב"ג אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו.

9 תאנא וכמה חפישת הכלב שלשה טפחים:

10 מתני' דף לה. אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים ובשעורים ובכוסמין ובשיבולת שועל ובשיפון ויוצאין בדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני ובהקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה אבל לא בטבל ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו אינו יוצא בהן למכור בשוק יוצא בהן:

11 גמ' תאנא כוסמין מין חטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורים כוסמין גולפא שיפון דשרא שיבולת שועל שיבולי תעלא.

12 הני אין